לוח תוכן חודשי ב-90 דקות

שבוע אחד ארבעה פוסטים מצוינים, ואז שבועיים כלום. זה לא חוסר משמעת — זה מה שקורה כשכל פוסט דורש שתי החלטות קשות בדיוק כשאין לך אנרגיה. לוח תוכן מוציא את ההחלטה מהרגע שבו צריך לבצע, וזה כל ההבדל.

למה בלי לוח תוכן את תמיד מפרסמת פחות ממה שהתכוונת

הדפוס מוכר: שבוע אחד את מפרסמת ארבעה פוסטים מצוינים, ואז שבועיים כלום. לא כי החלטת להפסיק — אלא כי כל פוסט דורש שתי החלטות קשות בו זמנית, על מה לכתוב ואיך לנסח, ובדיוק כשאין לך אנרגיה לאף אחת מהן.

לוח תוכן לא בא לגרום לך לפרסם יותר. הוא בא להוציא את ההחלטה מהרגע שבו את צריכה לבצע. כשאת יושבת בשבע וחצי בערב ויודעת בדיוק מה הפוסט של מחר, נשאר רק לכתוב אותו. זה ההבדל בין עשרים דקות לשעתיים של בהייה במסך.

וזה גם מה שהופך תוכן מפעילות לנכס: פרסום מפוזר לא מצטבר לשום דבר, בעוד שרצף מתוכנן בונה נושא אחד שאת מזוהה איתו.

לפני הלוח: ארבעת עמודי התוכן שלך

לפני שמחלקים ימים, צריך להחליט על מה בכלל את מדברת. ארבעה נושאים קבועים — לא יותר. אלה עמודי התוכן, וכל פוסט שתפרסמי יישב על אחד מהם.

איך בוחרים? קחי את מה שאת מוכרת ושאלי: מה היא צריכה להאמין כדי לקנות את זה? כל אמונה כזו היא עמוד. למשל, למי שמוכרת ליווי מיתוג אישי: שהמיתוג חשוב יותר מהמחיר; שאפשר למכור בלי להרגיש דחפנית; שהיא לא צריכה קהל ענק; ושהיא כן מספיק מקצועית.

ארבעה עמודים נותנים לך מסגרת אינסופית — כל פוסט הוא זווית אחרת על אחד מהם. וחשוב מזה: הם גורמים לקהל לזהות אותך עם משהו. אישה שמדברת על ארבעה דברים זכורה; אישה שמדברת על הכול לא זכורה בכלל.

מבנה השבוע: ארבעה סוגי פוסטים, לא ארבעה נושאים

אחרי העמודים, נשאר להחליט מה תפקיד כל פוסט. השבוע שאני ממליצה עליו לעסק קטן, בקצב של שלושה עד ארבעה פרסומים בשבוע:

1. פוסט שמושך — מיועד להגיע לקהל חדש. רילס, דעה ברורה, טעות נפוצה.
2. פוסט שמלמד — בונה אמון ומראה עומק. הסבר, תהליך, פירוק של משהו.
3. פוסט שמקרב — עלייך, על טעות שעשית, על מאחורי הקלעים.
4. פוסט שמוכר — מדבר במפורש על מה שאת מוכרת, למי ובכמה.

הרביעי הוא זה שנופל ראשון, וזו בדיוק הסיבה שעסקים מפרסמים הרבה ולא מוכרים. אם את מפרסמת שלוש פעמים בשבוע — אחת מהן חייבת למכור. לא פעם בחודש כשמתפנה.

איך בונים את הלוח בפועל — 90 דקות בחודש

פעם בחודש, ישיבה אחת. זה כל מה שצריך:

20 דקות — לאסוף. פתחי את קובץ "משפטים ששמעתי": שאלות שקיבלת בהודעות, משפטים משיחות מכירה, תשובות לסקרים. אלה הנושאים. את לא ממציאה כלום — את אוספת מה שהקהל שלך כבר אמר.

25 דקות — לשבץ. ציירי לוח של ארבעה שבועות. שבצי בכל שבוע פוסט מכל אחד מארבעת הסוגים, ופזרי את ארבעת העמודים כך שכל אחד יופיע בערך שלוש פעמים בחודש.

30 דקות — לכתוב כותרות. לא פוסטים שלמים — רק את המשפט הפותח של כל אחד. זה החלק הקשה, ולעשות אותו מרוכז חוסך את רוב הזמן.

15 דקות — לסמן חומרים. לאיזה פוסט צריך תמונה, לאיזה וידאו, לאיזה עדות של לקוחה. ככה את מצלמת הכול בפעם אחת במקום בכל יום מחדש.

בסוף התשעים דקות יש לך חודש שלם מתוכנן. הכתיבה עצמה נשארת יומית, אבל היא לוקחת רבע מהזמן כי אין בה החלטות.

לוח לדוגמה: חודש שלם לעסק שירותים

כך זה נראה בפועל, לעסק שמוכר ליווי אישי:

• שבוע 1: רילס על טעות נפוצה בתחום · פוסט שמפרק תהליך · סטורי סקר.
• שבוע 2: פוסט דעה על משהו שמקובל בתחום ואת חולקת עליו · לפני-ואחרי של לקוחה · פוסט אישי על למה התחלת.
• שבוע 3: רילס תשובה לשאלה שחוזרת · הסבר עומק על שיטת העבודה שלך · פוסט מכירה עם הצעה, מחיר ומגבלה.
• שבוע 4: תיאור מדויק של המצב שהלקוחה נמצאת בו · עדות · פוסט סיכום עם קריאה לפעולה.

שימי לב שיש כאן שני פוסטים שמוכרים במפורש בחודש, ועוד כמה שמכינים את הקרקע. זה המינימום. עסק שמוכר פעם בחודש בפוסט אחד עובד קשה מדי על התוצאה הזו.

ייצור בכמות: להקליט ולצלם הכול בפעם אחת

אחרי שהלוח בנוי, הצעד שחוסך הכי הרבה זמן הוא לרכז את הייצור. ארבע שעות ביום אחד מייצרות בקלות חודש של תוכן, בעוד שאותן ארבע שעות מפוזרות על עשרים יום מייצרות בערך חצי — כי בכל פעם צריך להתחיל מחדש, להתלבש, לסדר תאורה ולהיכנס לראש.

סדר עבודה שעובד: להחליף שלושה לוקים ולצלם את כל הווידאו של החודש ברצף; לצלם בסוף עשרים תמונות סטילס על אותו רקע; ולערוך הכול באותו סגנון. גם אם התוכן יעלה לאורך ארבעה שבועות, אף אחת לא תשים לב שצולם באותו יום — והפיד דווקא ייראה אחיד יותר.

הכלל היחיד שכן צריך לשמור: להשאיר מקום לאקטואליה. אם קרה משהו בתחום או קיבלת שאלה מעניינת, זה נכנס במקום פוסט מתוכנן. הלוח הוא רשת ביטחון, לא כלא.

מה למדוד — ולמה לא לייקים

אחרי חודש עם לוח, יש לך מספיק נתונים כדי לשפר. שלושה מדדים ששווים משהו:

שמירות ושיתופים — הסימן האמיתי לתוכן בעל ערך. פוסט שנשמר הרבה שווה לחזור עליו בזווית אחרת.

כניסות לפרופיל ולקישור — כמה אנשים עברו מצפייה לפעולה. זה המדד שהכי קרוב לכסף.

הודעות ופניות — המדד היחיד שבאמת סופר. פוסט עם 40 לייקים שהביא שתי הודעות עדיף על פוסט עם 400 לייקים שלא הביא כלום.

בסוף כל חודש, בישיבת התכנון הבאה, הסתכלי מה עבד וכפלי אותו. לוח תוכן טוב משתפר מחודש לחודש בדיוק בגלל זה — יש לך מה להשוות אליו.

מה עושים כשנשברים

תישברי. יהיה שבוע שבו לא תפרסמי כלום, וזה בסדר גמור. מה שקובע הוא מה קורה בשבוע שאחריו.

אל תנסי להשלים. אל תכתבי פוסט התנצלות. פשוט חזרי ללוח מהנקודה שבה את נמצאת — הקהל שלך לא מנהל רישום, ואף אחת לא שמה לב שנעלמת חוץ ממך. הדבר היחיד שבאמת מזיק הוא לא ההפסקה, אלא זה שאחריה מתחילים לתכנן הכול מחדש במקום להמשיך.

3 טעויות שהורסות כל ניסיון לתכנן תוכן

1. לתכנן נושאים בלי לתכנן תפקידים. רשימת נושאים לא מספיקה. אם לא החלטת מראש איזה פוסט מושך, איזה מלמד ואיזה מוכר, תגלי בסוף החודש שהכול היה מלמד ושום דבר לא מכר.
2. לדחוס יותר מארבעה נושאים. עסק שמדבר על הכול לא נזכר בשום דבר. ארבעה עמודי תוכן קבועים הם מה שהופך אותך למזוהה עם משהו — וזה מה שגורם להפניות.
3. לנסות להשלים אחרי הפסקה. אף אחת לא סופרת את הפוסטים שלך חוץ ממך. מה שמזיק הוא לא השבוע שפספסת אלא ההחלטה לתכנן הכול מחדש במקום פשוט להמשיך מהנקודה שבה את.

שאלות נפוצות על לוח תוכן