שיתופי פעולה בין עסקים

זה הערוץ היחיד שבו את לא קונה תשומת לב אלא שואלת אותה — ולכן הוא גם הזול ביותר שקיים. הוא לא דורש תקציב, לא דורש קהל גדול, ודווקא עובד טוב כשאת קטנה. מה שחסר לרוב הנשים זה לדעת את מי לשאול, ואיך לשאול בלי להרגיש שהן מבקשות טובה.

למה שיתוף פעולה הוא הערוץ הזול ביותר שיש

כל ערוץ שיווק אחר דורש ממך לקנות תשומת לב — בכסף או בזמן. שיתוף פעולה הוא היחיד שבו את שואלת אותה. במקום לשלם כדי להגיע לאלף נשים זרות, את מגיעה לאלף נשים שכבר סומכות על מישהי שהן עוקבות אחריה, והאמון הזה עובר אלייך בהשאלה.

זה גם הערוץ שהכי מתאים לעסק קטן: הוא לא דורש תקציב, הוא לא דורש קהל גדול, והוא עובד דווקא טוב יותר כשאת קטנה — כי לשתי נשים עם אלף עוקבות כל אחת יש הרבה מה להרוויח זו מזו, ואין ביניהן פערי כוח שמקשים על ההסכמה.

ובכל זאת רוב העסקים הקטנים לא עושים את זה, משתי סיבות: לא ברור להן את מי לשאול, ולא ברור להן איך לשאול בלי להרגיש שהן מבקשות טובה. שתי הבעיות פתירות, וזה כל המדריך.

עם מי כדאי לשתף פעולה — כלל החפיפה

הכלל היחיד שצריך לזכור: אותו קהל, מוצר אחר. לא אותו מוצר, ולא קהל אחר.

אם את מלווה נשים בבניית מותג אישי, שיתוף פעולה עם מלווה אחרת למותג אישי הוא תחרות, לא שיתוף. לעומת זאת, מעצבת גרפית, צלמת, יועצת מס לעצמאיות, מאמנת כושר לנשים בעסקים או מעצבת אתרים — כולן מדברות בדיוק לאותה אישה ומוכרות לה משהו אחר לגמרי. שם נמצא הזהב.

תרגיל מהיר: כתבי את הלקוחה האידיאלית שלך במשפט. עכשיו רשמי חמישה דברים אחרים שהיא קונה במהלך השנה. מי מוכרת אותם? זו רשימת השותפות שלך, והיא כמעט תמיד ארוכה יותר ממה שחשבת.

ולעניין הגודל: אל תפני רק לחשבונות גדולים. שותפה עם 800 עוקבות מעורבות תביא לך יותר מחשבון של 50 אלף עוקבות אדישות, והיא גם תענה לך.

שבעה סוגי שיתופי פעולה — מהקל לכבד

לא כל שיתוף דורש חוזה ופרויקט. הנה הסולם, מהמהיר ביותר לעמוק ביותר:

1. אזכור הדדי בסטורי. חמש דקות עבודה. הכי טוב להתחיל מכאן.
2. לייב משותף. חצי שעה, בלי הכנה כמעט, וחשיפה לשני הקהלים בו זמנית.
3. החלפת תוכן. את כותבת פוסט אורח אצלה, היא אצלך.
4. מתנה משותפת. מדריך או וובינר שמייצר רשימת תפוצה לשתיכן.
5. הפניה עם עמלה. היא ממליצה עלייך ללקוחות שלה ומקבלת אחוז.
6. חבילה משולבת. שירות אחד שכולל את שתיכן, במחיר אחד.
7. אירוע או סדנה משותפים. הכי הרבה עבודה, והכי הרבה תוצאה.

טעות נפוצה היא להציע לזרה מוחלטת אירוע משותף. תתחילי משלב 1 או 2, תראי איך עובדים יחד, ותעלי בסולם. שותפה שכבר עשתה איתך סטורי מוצלח תגיד כן לסדנה בלי להסס.

איך פונים — ההודעה שמקבלת תשובה

רוב הפניות לשיתוף פעולה נכשלות כי הן מבקשות ולא מציעות. "היי, אשמח לשיתוף פעולה 🤍" מעביר את כל העבודה לצד השני — היא צריכה להמציא מה, למה ואיך. לכן היא לא עונה.

הודעה שעובדת בנויה מארבעה חלקים קצרים:

1. משהו ספציפי שראית. לא מחמאה כללית — הוכחה שקראת. "הפוסט שלך על לקוחות שמבקשות הנחה — במיוחד החלק על להגיד לא בלי להתנצל."

2. החפיפה במשפט. "אני מלווה בדיוק את אותן נשים, רק בצד של המיתוג."

3. הצעה קונקרטית וקטנה. "חשבתי על לייב של חצי שעה בנושא X — את על הצד של Y ואני על הצד של Z. בלי הכנה, ביום שנוח לך."

4. מה היא מרוויחה. במפורש. "הקהל שלי הוא בערך 1,200 נשים בעסקים, רובן בדיוק הפרופיל שלך."

ארבעה משפטים. בלי מסמך מצורף, בלי "אשמח לקבוע שיחה כדי לחשוב יחד". ההצעה צריכה להיות קלה כל כך לומר עליה כן, שהיא תענה מהטלפון בין פגישות.

מה סוגרים מראש — ובלי להרגיש לא נעים

רוב שיתופי הפעולה שנשרפים לא נשרפים מרוע לב, אלא מציפיות שלא נאמרו. חמש שאלות שסוגרים לפני, בהודעה אחת:

• מה בדיוק כל אחת עושה, ומתי.
• לאן שולחים אנשים בסוף — לרשימה של מי? לקישור של מי?
• אם יש כסף, איך הוא מתחלק ומי גובה.
• מה מותר לכל אחת לעשות עם החומר אחר כך.
• מה קורה עם רשימת הנרשמות — שתיכן מקבלות אותה, או רק אחת.

השאלה הרביעית והחמישית הן אלה שהכי מפוצצות שיתופי פעולה, והכי נוח להתעלם מהן. הודעה אחת שמסכמת בכתב — "אז לסיכום: את X, אני Y, הרשימה משותפת" — פותרת את זה בשתי דקות ולא נשמעת חשדנית. היא נשמעת מקצועית.

איך מפיקים מהשיתוף פי כמה — ההכנה וההמשך

רוב הנשים עושות לייב משותף ונעלמות. הלייב עצמו הוא בערך שליש מהערך; שני השלישים האחרים נמצאים לפניו ואחריו.

לפני: שתיכן מספרות עליו שלוש פעמים לפחות — לא פעם אחת שעה לפני. ומסכמות מראש מה הקריאה לפעולה בסוף, כדי שהיא תישמע טבעית ולא מאולתרת.

אחרי: וזה החלק שכמעט אף אחת לא עושה. ההקלטה הופכת לשלושה רילסים, פוסט סיכום ורצף סטוריז. השאלות שנשאלו בלייב הופכות לרשימת נושאים לחודש הקרוב. וכל מי שכתבה משהו בלייב מקבלת הודעה אישית למחרת.

לייב אחד שמנוצל נכון שווה יותר מארבעה לייבים שלא. וגם: שתיכן מרוויחות מזה, אז זה גם מה שגורם לשותפה לרצות לחזור.

אחרי הראשון: להפוך את זה למערכת

שיתוף פעולה אחד הוא אירוע. ארבעה בשנה זה ערוץ שיווק. ההבדל הוא רק ניהול.

נהלי רשימה פשוטה — קובץ אחד עם שלושה טורים: שם, מה עשינו, מתי לחזור. הוסיפי אליה כל אישה שהתכתבת איתה, גם אם לא יצא כלום. פעם ברבעון עברי עליה ופני לשלוש. זה עשר דקות בשלושה חודשים.

ועוד משהו, אולי החשוב ביותר: תני לפני שאת מבקשת. שתפי את התוכן שלהן, הגיבי באמת, שלחי אליהן לקוחה שלא מתאימה לך. אישה שכבר קיבלה ממך משהו לא צריכה לשקול את ההצעה שלך — היא כבר רוצה לומר כן. זה גם מה שהופך את הערוץ הזה מפעולה חד-פעמית למשהו שממשיך להביא לך אנשים שנים אחרי.

3 טעויות ששורפות שיתופי פעולה

1. לבקש במקום להציע. "אשמח לשיתוף פעולה" מעביר את כל העבודה לצד השני — מה, למה ואיך. לכן היא לא עונה. הצעה קונקרטית וקטנה מקבלת תשובה כמעט תמיד.
2. לפנות למי שמוכרת בדיוק את אותו דבר. זו תחרות, לא שותפות. החפיפה צריכה להיות בקהל ולא במוצר — אותה לקוחה, צורך אחר.
3. לא לסכם מה קורה עם רשימת הנרשמות. זו השאלה שהכי מפוצצת שיתופי פעולה, והכי נוח לדלג עליה. הודעה אחת שמסכמת בכתב מי מקבלת מה נשמעת מקצועית, לא חשדנית.

שאלות נפוצות על שיתופי פעולה